האבל על חורבן המקדש וירושלים מזכיר לנו חורבן אחר שאירע רק לפני שבע שנים עם ההתנתקות מרצועת עזה • עשרות קהילות בכל רחבי הארץ יציינו השבוע שבע שנים להתנתקות

מאת: דבורה גינזבורג

מתיישבי גוש קטיף לשעבר, יציינו בשבוע הקרוב שבע שנים להתנתקות מרצועת עזה בעשרות אירועים שונים. לצד הנצחת התקופה הקשה של קיץ תשס"ה, דווקא בימים בהם מתאבלים על חורבן הבית, מבקשים המתיישבים להנציח גם את המורשת שצמחה בגוש במשך 35 שנות התיישבות.

הגוף הממלכתי העוסק בהנצחת המורשת הוא המרכז למורשת גוש קטיף השוכן באופן זמני באתר הקרוונים בניצן, שם מתגוררים עדיין חלק מהמפונים. המרכז מקיים באופן סדיר, פעילויות הנצחה, מחקר, חינוך ותודעה הקשורות במורשת גוש קטיף וצפון השומרון.

עמיחי סיבוני מנהל פרוייקט יום השנה, אומר כי השנה עמדה לנגד עיניהם של המארגנים המטרה להפוך את הזיכרון לחוויה שעבר כל ישראלי בקיץ לפני שבע שנים. "אחרי שנים של עיסוק בנושא 'נפל לנו האסימון' שזה בעצם הסיפור של כל יהודי, לא רק של "הציבור הכתום" או של דתיים וימניים אלא של כולם. חורבן גוש קטיף הוא חלק מההוויה הישראלית שעלול לחזור על עצמו אם לא נפיק המשמעויות".

בשבוע הקרוב, השבוע של תשעת הימים, יקיימו וועד המתיישבים ומרכז קטיף אירועי זיכרון בלמעלה ממאה יישובים וערים ברחבי הארץ מנהריה ועד אילת. בכל יישוב בחרו השנה המארגנים להתמקד באחד מארבעה נושאים מרכזיים: חיים בתוך מחלוקת, חיים של שליחות, אמונה בשעת משבר וזיכרון העקירה ולדבר עליהם באירוע הזיכרון.

אחד מאירועי הזיכרון הראשונים מתקיים היום (ראשון) במכון מאיר בירושלים ועוסק בענייני "תשעה באב וחורבן גוש קטיף". במסגרת יום העיון יושק גם ספר חדש בשם "תורת קטיף" המאגד עשרות מאמרים ושו"תים של רבני גוש קטיף בקהילותיהם.

הרב קובי בורנשטיין, תושב נווה דקלים לשעבר, יזם את הרעיון להוצאת הספר מתוך אמונה שלצד הנצחת העקירה יש להנציח גם את חיי האמונה שהיו למתיישבים בחבל קטיף. "הספר הוא דוגמא נפלאה איך חי ציבור אמוני ואיך יישם בפועל תורה גדולה" הוא אומר, "המסר שלנו הוא להפוך זיכרון לתיקון. לקחת את מה שקרה בגוש קטיף וללמוד ממנו שלא יקרה שוב. הספר עוסק בשאלות הזהות היהודית כמו איך מנהלים מחלוקת- בכוחנות או בדרך אחרת? מה היחס לארץ ישראל? איזה קשר עמוק יש לנו לארץ גרר (חבל קטיף)? היכולת של הרבנים להתמודד עם הסוגיות המורכבות הללו מלמדת אותנו פרק חשוב על התורה, על הרבנים ובעיקר על הציבור שרצה וחפץ ללכת לאור תורה שכזאת".

בספר ניתן למצוא דרשות ודברי חיזוק של הרבנים לרגל הקמת יישובים, התמודדויות הלכתיות ייחודיות בימי הטרור כמו שאלות על נסיעות בדרכים, על התנהלות צוותי החירום של הקהילות בשבתות, על שינה בסוכה במציאות של מתקפת פצצות מרגמה וכמובן ההתמודדות לפני ובמהלך העקירה מגוש קטיף.

אירוע זיכרון נוסף, המיועד בעיקר למתיישבים, יתקיים ביום רביעי, ממש סמוך לחורבות הגוש, באזור שהיה פעם מחסום כיסופים. משם, אם מתאמצים ומטפסים גבוה, אפשר לצפות בחורבות של מה שהיו פעם יישובי חבל קטיף.

חגית ירון, מנווה דקלים לשעבר מגיעה לטקס בכיסופים בכל שנה לצפות לכיוון המקום שהיה פעם הבית ולהעביר את המורשת גם לילדי המתיישבים שנולדו לאחר הגירוש או שהיו ממש קטנים וכבר הספיקו לשכוח.

במהלך הטקס מקבלים ילדי כיתות א' תעודות המציינות את הצטרפותם למשפחת גוש קטיף הגדולה המפוזרת כיום בעשרים ושלושה יישובים שונים ברחבי הארץ. הטקס נערך ברחבה שהייתה פעם הכניסה לגוש קטיף שבה הוצרכו המתיישבים להציג את תעודות הזהות שלהם על מנת להיכנס הביתה, אז, בתקופת ההתנתקות לפני כשבע שנים.

באותו הטקס מועבר גם "דגל הכיסופים" הנתון בכל שנה במשמורת אצל תלמידי כיתות ח', לתלמידים העולים ל-ח', דגל שהוא סמל לאמונה "הדגל אצלם למשמורת עד שנחזור לגוש" אומרת ירון בתקווה ומוסיפה, "מה שהתחדד לנו השנה זה שהסיפור הוא לא רק שלנו, כל אחד עבר משהו משמעותי בחייו בקיץ תשס"ה, המאבק לא היה רק על הבית הפרטי שלנו אלא על הקיום של עם ישראל בארצו"

(צילום תמונה: מוטי סנדר, אתר גוש קטיף/ויקיפדיה)